החלטה בתיק ת"א 38236-01-11

1.         בפני בקשתה של המבקשת (הנתבעת שכנגד) להורות למשיבות (התובעות שכנגד) על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה ככל שתידחה התביעה שכנגד, בסכום של 240,000 ש"ח לפחות.

רקע:

2.         בתאריך 20.1.11 הגישה המבקשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המשיבות וערב מטעמן, מר אבי עזורה, בסכום של 378,025 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה.

כתב התביעה העיקרי בוסס על הסכמי שכירות שבין הצדדים, ועילתו חוזית.

3.         למשיבות ניתנה רשות להגן בתביעה העיקרית.

            לאחר מתן הרשות להגן, ובתאריך 11.9.11, הגישו המשיבות כתב תביעה שכנגד נגד המבקשת בסכום של 5,400,000 ש"ח, שבמסגרתה טענה כי נציגי המבקשת רימו אותה עובר לחתימה על הסכמי השכירות בדבר ייעוד השטח שהושכר על פי הסכמי השכירות ואפשרות  ביצוע הסכמי השכירות מבחינת רשויות התכנון. כתוצאה מכך הסתבכו המשיבות בהגשת כתב אישום נגד המשיבה 1, הפסדים ונזקים כספיים, כשהכל עולה לכדי סכום התביעה שכנגד.

טענות המבקשת בבקשה הנדונה:

4.         טוענת המבקשת בבקשה הנדונה כי מצבן הכלכלי של המשיבות אינו שפיר וסיכויי הצלחת תביעתן קלושים, מכאן כי יש הצדקה מכוח סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט - 1999, לחייבן ליתן ערובה מספקת להוצאות הנתבע אם תידחה תביעתן.

5.         מציינת המבקשת כי היא לומדת על מצבן הלא שפיר של המשיבות מהעובדות הבאות:

א.         המשיבות לא עמדו בהסכמי השכירות שהיו להם עם המבקשות וצברו חובות כבדים.

ב.         הוצאות משפט שהושתו עליהן במסגרת ההליכים בתביעה העיקרית לא שולמו עד שנאלצה לפתוח תיקי הוצל"פ כנגד המשיבות.

ג.          המשיבות אינן משלמות חובותיהן לרשם החברות כדבר שבשגרה ויש להן שם חוב של אלפי שקלים.

ד.         המשיבות עצמן מצהירות ומודות בכתב התביעה שכנגד וכן בתצהירי מנהליהן המצורפים לכתב התביעה העיקרי, כי אינן פעילות כיום ויש להן חובות רבים לצדדים שלישיים.

ה.         בכל מקרה, נטל השכנוע להראות שאין מקום למתן החלטה ברוח סעיף 353 א' לחוק החברות, מוטל על שכמן של המשיבות עצמן.

6.         באשר לסיכויים הקלושים של הצלחת התביעה שכנגד, טוענת המבקשת כדלקמן:

א.         אין בסיס לטענת המשיבות כי רומו או הוטעו באשר לייעוד השטח נשוא הסכמי השכירות שנחתם ביניהן, שכן, כעולה מהוראות הסכמי השכירות, היה זה באחריותן הבלעדית של המשיבות לקבל היתרים ואישורים להפעלת המושכר, והמשיבות הצהירו כי הן מוותרות על כל טענה ביחס לפגם במושכר (בנדון מפנה המבקשת לס' 2.4 ו - 4.2 להסכמי השכירות מהשנים 2001 ו - 2006 שצורפו כנספחים א' ו - ו' לתביעה שכנגד).

ב.         המשיבות לא הצביעו על כל מחדל לכאורה של המבקשת, בעטיו נמנע מהן לקבל רשיונות והיתרים.

ג.          המשיבות גם לא הצביעו על כל פגם נסתר במושכר לכאורה, אותו לא היו יכולים לגלות במסגרת בדיקות עליהן הצהירו כי ביצעו (סעיף 4.2 להסכם).

            בנדון מדגישה המבקשת כי בעלי השליטה במשיבות הם אנשי עסקי ותיקים, עורכי דין ורואי חשבון במקצועם (עו"ד עזורה ורו"ח עזורה).